קרוהן וקוליטיס ברפואה הסינית 

מאמר זה עוסק בקוליטיס וקרוהן שהן שתיהן מחלות דלקתיות של המעיים.

צינור העיכול שאורכו 7.5 מטר מתחיל מהפה עובר דרך הוושט,
הקיבה, המעי הדק, המעי הגס ופי הטבעת.
תפקידיו הם להעביר את המזון והמים מהפה, אל המעיים שם הוא
נספג לדם ולהוציא את הפסולת שנשארה דרך פי הטבעת.
רוב הספיגה של המזון מתרחשת במעי הדק ובמעי הגס ישנה
בעיקר ספיגה של מים.
קרוהן וקוליטיס שייכות לקבוצה של מחלות מעיים דלקתיות
IBD - Inflammatory Bowel disease
עדיין לא ברור הגורם למחלות ואחת ההנחות היא שקרוהן וקוליטיס
הן מחלות אוטו-אימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את תאי דופן המעי
וגורמת לתהליך הדלקת.
מלבד זאת רואים קשר לתורשה, תזונה , זיהומים, ולגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים.

מחלת קרוהן - Crohn Disease

המחלה בד"כ פוגעת בעיקר בחלק האחרון של המעי הדק,
אם כי היא יכולה לפגוע בכל חלק של צינור העיכול.
שכיחות המחלה שווה בגברים ונשים ובד"כ בגילאי 25- 30 .
המחלה יכולה להיות אקוטית (חריפה) או כרונית.
בשלב האקוטי- נראה כאבי בטן , בחילות והקאות, חום ושלשולים.
בשלב הכרוני - כאבי בטן קלים עם או ללא בחילות, שלשולים לעתים עם ריר ודם, אנמיה, וירידה במשקל.
כאבי הבטן יהיו בדרך כלל בצד הימני התחתון של הבטן,
סימני המחלה יכולים להעלם ולחזור שוב לאורך הזמן.
הסיבוכים האפשריים כוללים הדבקויות של המעיים לרקמות ואיברים שונים בחלל הבטן, חסימת מעיים(הצרת חלל המעיים) , ניקוב של דופן המעי (הדורש ניתוח דחוף), אנמיה (הנגרמת בגלל דימום כרוני)שיוצרת חולשה ועייפות ועוד.

קוליטיס- Ulcerative Colitis

הקוליטיס היא מחלה דלקתית כרונית אך לעומת הקרוהן פוגעת במעי הגס.
הדלקת נמצאת בעיקר באזור הרקטום (כלומר ב20 הס"מ הקרובים לפי הטבעת)
לפעמים היא יותר מפושטת ועלולה לכלול את כל המעי הגס.
בקוליטיס הדלקת מוגבלת לשכבת הרירית השטחית ואינה מערבת בד"כ את השכבות העמוקות יותר שבדופן המעי כמו הקרוהן. עובדה זו בעלת משמעות רבה מפני שבקרוהן הסיבוכים של הדבקויות וניקוב המעי יהיו יותר שכיחות.
סימני המחלה הם דמם רקטלי, או דם בצואה, שלשול שלעתים הוא רירי ודמי, מספר יציאות רב,
אך תיתכן גם עצירות, או חוסר יכולת להתרוקן.
יתכנו עייפות וחולשה שנגרמות מאנמיה (חוסר דם), כמו גם מאיבוד נוזלים מלחים וחלבונים עקב ריבוי השלשולים.
המחלה היא מחלה כרונית ומתאפיינת בהתקפים, כשבין ההתקפים החולה הוא ללא סימנים ומוגדר בשלב של הפוגה. תתכנה הפוגות ממושכות מאוד.
הטיפול התרופתי הוא דומה לטיפול בקרוהן ובקוליטיס וכולל תרופות נוגדות דלקת, סטרואידים ותרופות המדכאות את המערכת החיסונית.
אם נכשל הטיפול התרופתי האופציה הניתוחית הקיימת בקוליטיס היא כריתה של כל המעי הגס, דבר שמביא לריפוי המחלה, ובקרוהן מבוצע הניתוח במקרים של סיבוכים קשים אך איננו פותר את המחלה.

רפואה סינית ו I.B.D -

על פי הרפואה הסינית מה שמאפיין את מחלות המעיים הללו הוא שילוב של עודף וחוסר.
את העודף מייצגים החום והלחות. החום והלחות הם "פולשים חיצוניים" שפלשו לגוף בדרך כלל דרך תזונה לא נכונה, ומערכת עיכול חלשה שלא ידעה להפטר מהם. כמו שזה נשמע חום ולחות הם דביקים ומלוכלכים והם פוגעים בפעולה התקינה של המעיים.
את החוסר מייצגת מערכת העיכול- שיתכן שמלכתחילה הייתה חלשה ונתנה לחום וללחות להיכנס, ולאחר שהם נכנסו החום והלחות ממשיכים להפריע לפעולה התקינה של מערכת העיכול ובכך מחלישים אותה עוד.
חולה יכול לנוע לאורך הזמן בין מצב העודף- התפרצות אקוטית(חריפה), לבין מצב החוסר- כרוני.
גורמי המחלה יכולים להיות מגוונים ויכולים לכלול תורשה חלשה של מערכת העיכול
עם תזונה לא נכונה שכוללת מוצרי חלב, קמח לבן, סוכר ומוצריו, אלכוהול, מזון חריף, חומרים משמרים, תזונה שומנית,חוסר סיבים בתזונה ,ותרופות שונות כולל אנטיביוטיקה שפוגעות בחיידקי המעי המגנים על דפנות המעי.
גורם נוסף ולא פחות חשוב הוא הסטרס שפוגע בכל הגוף וגם במעיים.
חויל קרוהן וקוליטיס יודעים לספר על התקפים שנגרמים בזמנים לחוצים כמו תקופות מבחנים, משברים רגשיים מעבר דירה ועוד..
לעיתים קרובות קיימת אצל חולי קרוהן וקוליטיס נטיית אופי של ביקורתיות ייתר ונוקשות שגם היא מכניסה הרבה סטרס למערכת.
חשוב להבין את גורמי הסיכון ולשים דגש בעיקר במשפחה בה מישהו חולה בקרוהן ובקוליטיס, מכיוון שיש סיכון גבוה לבני משפחה אחרים לחלות במחלה.

כאשר באים לטפל בחולה קרוהן או קוליטיס, צריך לאבחן היכן הוא נמצא על הסקאלה שבין החוסר לעודף. אבחון זה הוא חשוב בגלל שהחוסר המקושר לקור והעודף המקושר לחום- מנוגדים.
אם הטיפול יחזק מדי החוסר יתחזק אבל העודף יגדל, דבר שיחמיר את המצב.
אם הטיפול יפזר מדי העודף יקטן והחוסר יגדל ויחמיר את המצב.
זוהי המורכבות של חולי הקרוהן והקוליטיס וזה נכון לגבי תזונה, לגבי תרופות מערביות, לגבי צמחי מרפא ולגבי דיקור.
לאחר שהאבחנה מתבצעת הטיפול מורכב מדיקור סיני, צמחי מרפא ותזונה.
גם הטיפול עצמו צריך להשתנות לפי הסימנים שמציג המטופל בכל טיפול.
בשלבים האקוטיים של המחלה לא ניתן אותו טיפול כמו בשלבים של הרמיסיה(הטבה).
על ידי טיפולים ברפואה סינית,שמירה על תזונה נכונה והורדת הסטרס,
ניתן להשאיר את המחלה במצב לא פעיל.
גם כשהמחלה במצב לא פעיל יש לשמור על אורח חיים נכון על מנת למנוע הישנות של המחלה.